פתיחה

נכחו: שרון שגיא, יוני ליימן, יובל הולצמן, תמיר גליל, יותם הכהן.

השאלה היא שאלת מהו ניהול, מהניהול המודרני, ניהול הזמנים והמשימות. בעולם שלנו הוא הפך להיות ספירה משתלטת שמעלימה אפשרויות אחרות שבהן יש מרכיבים של תנועתיות, זרימה, "הכל מים", "הכל זורם".

כשאתה מג"ד אתה עושה לעצמך תכנית שיש בה מצב סיום. כשאתה צבא שיוצא למלחמה תוכנית כזו היא משקולת וממש לא מתכונת להצלחה. לפני החיכוך, לפני המפגש והאנרגיות שנוצרות כאן. זו מהות השונות בין מערכת מורכבת, למערכת מנוהלת. המנגנון הניהולי הוא מנגנון לתכנון וניהול תכנית. מכל התכנונים ברמה האסטרטגית נוצר מצב שהוא ממש לא מה שתכננת, וזו המציאות.

• האם ניתן לנהל מערכות מורכבות, או שיש לתת להם להתנהל ולספק למערכת את מה שאין לה?
• החינוך ה-MBA שלנו, החינוך למדדים, לא עוזר לנו במובן הזה.
• הסיפור הוא לדעת להתמודד עם הפתעות ולא למנוע אותן.
• אנחנו נעדיף במציאות כזו את הגמישות. שכבת התווך היא משמעותית, והיא צריכה לספק את הגמישות, בין המרחב הניהול הקוננקרטי-ממשי, לבין השאלות האסטרטגיות המופשטות.
• רעיון ה-top-down לא מספק לנו את הסחורה בעולם של התארגנות עצמית.
• למשל – הסיפור של ההתהוות האמריקאית ביחס לאימפריה הבריטית – גופים ממסדיים מהסוג הזה (כמו כל גופי המודיעין) לא מצליחים ולעולם לא יצליחו להבין אירועים מהסוג הזה כי הם לא מוכנים להכיר ברעיון ההתהוות ובאופן ההתהוות של המציאות.
• הסיפור המרכזי הוא לזהות השינוי, והפנטזיה הבעייתית היא לנסות לזהות את הצורה של השינוי.
• ויש מי שבעולם הזה משגשגים – אנשים שיודעים להיפרד, חתולי רחוב, לצאת ממצרים עם מזוודה אחת.
• מתיחת הכלים שמנסה לייצר וודאות היא מהות התפקוד של הייעוץ האסטרטגי, וזה אוכל אותנו ברגע שאנחנו כבר בתוך הקרחון.
• אבל מה עושים עם השאלה מה פדרו עושה מחר בבוקר?!
• אם נחזור לסיפור הבנקים – ברור לנו שהבנקים בעתיד יראו אחרת לגמרי. מנהלים הבנקים צריכים להגיד מה המשמעות האסטרטגית. למשל – ללכת ביד פרוסה, להתנסות. יותר גמישויות.
• יש כל מיני מבנים ארגוניים שיותר מתאימים למצבי השתנות כאלה. אבל לכתוב תיאור על מבנה הבנק ב-2030 – בהכרח אתה כותב סיפור מטעה.
• איך נערכים – כל הזמן גם וגם, או להיות פה ב-100% ואחר כך 100% במקום אחר? לקדש חרדתיות, לייצר חוסן על בסיס פיתוח יכולות.
• זה לא דור Y, זה עידן.
• והזהות שלך לא תלויה במקום שבו אתה נמצא כרגע.
• הנטיה לחסוך – האם תשתנה?
• הנושא של השתנות עולם המשכורות.

פתיחה

 

יצא לפני חודש ספר של מרווין קינג – The End of Alchemy. היה נגיד הבנק בזמן המשבר, הוא מקפיד שזה לא יהיה ספר רכילות, אלא התבוננות רפלקטיבית על כל מה שקרה לנו. הוא מתאר כמה הוא לא יודע לענות על השאלות הגדולות. הטענה שלו היא שהמשבר של 2008-9 הוא סיום של תהליך בן 30-100 שנים, נתנו לו זריקה, ובעצם קורה כאן משהו שאנחנו חייבים להתמודד איתו. הוא הולך לחפש שאלות ולא תשובות.

נגידי הבנק נתפסים כמי שקובע. החלטות הריבית לכאורה קשורה בהם, ויש רעיון שמי שידע לחזות אותם יקח את הקופה, ופתאום הוא אומר – אני לא באמת יודע! אין לי באמת השפעה על השאלות הגדולות.

גנאולוגיה קצרה של הבנקים

הפונקציה המרכזית של הבנקים היא גישור בין חוסכים ואנשים שרוצים להשקיע, כאשר האתגר המרכזי הוא פער הזמן – מי שחוסך רוצה את הכסף זמין, מי שרוצה השקעה צריך כסף לזמן ארוך. אם אני יוצר באפר, הרבה אנשים עם טווח קצר (חוסכים) והרבה לטווח ארוך (שישלמו ריבית), ואז בגישור בניהם אני מרוויח כסף.

וזה גם מבוסס על זה שיש טעמים שונים לאנשים – אנשים עם נטיה לצרוך או לחסוך. היום מדברים על זה במובן לאומי (למשל ארה"ב מול סין). במקור זה התכנס למשל לבנקים כמו בוונציה, ושם היה נושא משמעותי של אמון.

מבחינת המשתמש צריך להבחין בין תקופה פרה-מודרנית לתקופה מודרנית של הבנקים, שקשורה מאוד בתחילת עידן משכורות ההמונים, מחד ומצד בעולם המהפכה התעשייתית. כלומר – ההמונים מתחילים לקבל משכורת, ואפילו משכורת קבועה, והם צריכים לעשות משהו עם הכסף. ובאותו זמן, עולם המפעלים הצומח מצריך רפיצת מדרגה ביכולת ההשקעה של הבנקים, ובמידה רבה הבנקים מתווכים את הפער הזה, נבנים ממנו, ומצויים במרכז של קפיצת המדרגה בשוק – ההמונים שמים כסף בבנק, שמשקיע אותו במפעלים, שמעסיקים יותר פועלים, שמשקיעים יותר כסף בבנק וכן הלאה.

מרווין קורא לזה: המרדף אחר החיסכון ("savings glut"). המרדף הזה במובן מסוים מתחיל לערער את המערכת.

במובן זה יש קשר מהותי בין מוסד הבנקים למוסד המשכורות, והתערערות מושג המשכורת מייצר סימני שאלה על כל מושג הבנק.

גם לכסף יש תפקיד מאוד משמעותי. ה-shift קשור מאוד לנושא הכסף. מוסד הבנקאות במקורו מתעסק בכסף ("שולחני"/bench). זה היה קשור במוסד המלכים – הסטנדרטיזציה במעבר מהערך האינטרינזי של הזהב לקונבנציה של השטר, מייצר גמישות ויעילות. יש כאן קשר עמוק בין הגמישות לבין האמון (כאשר זה מעבר מאמון במובן של faith לבין אמון במובן של trust).

עבור האזרח – הדבר המרכזי שהם נותנים לו, זה שהכסף שלו לא יתפוגג ברגע. לכאורה בעולם מהפכת המידע הבנקים היו צריכים לשנות באופן מהותי את השירותים שלהם שקשורים לאזרח, וגם לחתוך את השירותים שלהם והמחירים בהתאם. אם היית שואל מנהל בנק מה יעשה עולם הטכנולוגיה הוא היה אומר – הטכנולוגיה תגמור את הסניף, ואולי גם את הבנק, בפועל הטכנולוגיה הביאה איתה את הגלובליזציה, המעמד שלהם הפך עוד יותר משמעותי. ולכן כולנו יותר תלויים בהם.

נושא נוסף – ההיבט שהמדינה קנתה את הבנקים במשבר 2008, בתפיסה הזו, הבנק הוא לכאורה חסר סיכוי. ב-1930 נחקק חוק של ביטוח פדרלי על פיקדונות. מה זה יוצר למנהלי הבנקים? בגלל שהם יודעים שלא משנה מה אתה תמיד תשים שם כסף כי זה כמו לשים את הכסף במדינה, ואז יש להם flow בלתי פוסק של כסף. ואז הם הרבה פחות זהירים…

מושג ה-Saving glut הוא רעיון חזק מאוד כי ניגודיות משלימה במיטבה (חיבור בין תאווה בהיבט הכי גס שלה, וחיסכון במובן הכי רציונאלי שלו).

איפה אנחנו היום

ריכוזיות עולמית

ממצב של עולם של שיווי משקל, למצב של עולם מאוד ריכוזי, שלכאורה היתה מאפשרת הקצאת אשראי מדוייקת יותר, כי יש לו את כל המידע. בפועל, נוצרת ביורוקרטיה שניזונה מהמצב הזה, וזה פועל הפוך ממה שהיינו חושבים – הבנקים מסתאבים, מקצים את האשראי בצורה לא טובה.

עולם של ביג-דאטה

בטווח הארוך, המידע ותהליכי קבלת ההחלטות המבוססים על הביג דאטה של הבנקים יותר טובים מהיכולות של תחושות הבטן. זו לפחות התפיסה שהבנקים בונים עליה. הסיפור של המידע, שפעם היה היתרון הכי משמעותי, להגיד מה רמת הסיכון של כל  משתמש, גם הוא משתנה.

זה לא רק עולם של ביג דאטה, זה הנושא של הטרנסקציות שמשתנות (למשל אובר, וכו') – כלכלת הפלטפורמה. זו אחת השאלות המרכזיות.

שאלות להמשך

• המודל שמדברים על בכלכלה הוא מודל הלמונס – לדעת על כל מכונית מהי. מאחר ולא כל המידע חשוף, וככל שאתה יכול להיות יותר יעיל כלכלית. יש טענה שהבנקים תופסים את המקום הזה, לאט לאט, בגלל שהבנקים הם כמו מלכים הם מאבדים את המקום שלהם.
• גם ההתייחסות שלנו לבנקים השתנתה – המדינה מפריטה הכל, ולמה לא את הבנקים? הנבקים הופכים מפונקציה מקומית, לאומית, ליישות עסקית שאתה מבודל ממנה.
• אנחנו צריכים לנסח את הפוקנציות שהבנק מילא למשתמש ומה ממלא את זה. אנחנו צריכים לשאול אילו ייתרונות יחסיים היו / יש לבנקים ומה אפשר לעשות איתם?
• התכלית כאן לא ברורה לגמרי, השאלה היא מה האלטרנטיבות, מה ההתגבשויות האלטרנטיביות הרלוונטיות.
• השאלה האחרת היא לאן זה הולך וזה לא ברור ולא טוב לאור מה שהבנו למעלה.
• צריך לחזור למשולש האסטרטגי – מה הבנקים, מה הסביבה המשתנה ומה האפקט שמנסים להשיג. צריך להבין איך התופעות השונות מתכנסות כאן. יש כאן עניינים שצריכים לפגוש את הנושא, לייצג היגיון חדש, אלטרנטיבי.
• נושא נוסף שצריך לדבר עליו – מושג, תפקוד הכסף. עולם הביטקוין, הבלוק-צ'יין, וכו'.
• נושא הסייבר – היו לנו מאה שנים של ביטחון. מה יקרה ביום שיתפרק איפשהו בעולם בנק? וזה לא חייב להיות מבחוץ. בעולם ה-Snowdenים, הלווייתן מלונדון, יכולים להיות אירועים שאנחנו לא מבינים. אנחנו נעים ממקום שבו פקיד אחד היה יכול למעול פה ושם, למצב שבו פרט אחד יכול לפרק מערכת שלמה. אתה יכול לקום יום אחד ולהבין שאתה לא קיים. אדוות יותר מאשר מקרה ליימן-ברדרס. האפשרות היא שהאמון יכול להתרסק ברגע אחד.
• נושא שלם – מבני אמון שונים. לחפש על שוכרי המגרב, מטפורת המתנה (מוס).
• להכניס עוד דיון על מבנה השוק הסבוך מול עולם הנהלים של הבנקים. סטנדרטיזציה מול שונות.
• דיון שלם על מה המדדים?

הקבוצה

• אנחנו מחדדים ומפתחים את האמירה בעולם הבנקים. אם נביא מומחה לחכך עם המציאות המקצועית, זה ייצר ידע נהדר בעולם.